החלטה בתיק הוצל"פ 20-00240-13-0

בפני בקשה עקרונית לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ.

רקע עובדתי

תיק ההוצאה לפועל נפתח מכח פסק דינו של בית המשפט מיום 18.8.09 . לחייב ולזוכה שתי בנות קטינות. בית המשפט קבע כי החייב ישלם דמי מזונות בסך של 1400 שח לחודש עבור כל אחת מהבנות, ובסך הכל סך של 2800 שח. גילאי הקטינות: ... ילידת שנת 1999 .... ילידת שנת 2004.

תיק  המזונות נפתח בגין אי תשלום חוג סוסים וצהרונים.  לחייב טענות כנגד סכום פתיחת התיק.

במסגרת דיון שנערך בבקשת החייב לביטול צו עיכוב היציאה מיום 21.4.14 חזרה בה הזוכה מבקשתה להגדלות בגין חוג סוסים, בשל טענת החייב כי מדובר בחוג מעבר לתעריף המקובל אשר לא ניתנה הסכמתו לחוג זה. ביחס לצהרונים העלה החייב טענת קיזוז. כפי שיפורט בהמשך החלטתי, טענת הקיזוז אשר העלה החייב ביחס לצהרונים נדחתה על ידי בהמשך החלטה זו.

בדיון שהתקיים בפני ביום 21.4.14 נעשה נסיון להביא את הצדדים להסכמות ביחס לערובות כנגד צו עיכוב היציאה. החייב עתר למתן החלטה עקרונית לביטול צו עיכוב היציאה.

צו עיכוב היציאה ניתן במעמד צד אחד על יסוד הצהרת הזוכה כי :

"אתמול 15.9.13 כאשר שאלתי את בן זוגתי לשעבר (כך במקור, להצ) האם בכוונתו לעזוב את הארץ למטרת הגירה לקנדה, כעס וצעק כי בכוונתו לעשות זאת ואני לא קובעת שום דבר, הוא עושה מה שבא לו ועוזב מתי שירצה בלי להודיע. תשלומי מזונות אשר אני מקבלת היום הן האפשרות שלי לממן את בנותי ואני לא רוצה לסכן אותם על אי תשלומים ועזרה מאבא במיוחד שמדובר על מצב רפואי של אחת הבנות... החייב  משלם מזונות באופן קבוע אך לא את כל ההוצאות המצוינות בפסק הדין כי לא פעם עשה בעיות עם תשלומי המזונות והוצאות חוגים, ואף עזב אותי ללא כל תמיכה ולא שילם מזונות עד הדיון על מזונות במשך 7 חודשים. לא פעם דיבר כי לא מתכוון לשלם ואם ירצה יעזוב את הארץ כמו האח שלו ...... אשר עזב את זוגתו עם תינוק וברח ואף נעצר פעם אחת כאשר ביקר בארץ"

טענות החייב

החייב טוען כי אין לקבל מצב שבו מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ בתיקי מזונות, הינו ברירת מחדל הניתן על  ידי ראש ההוצאה לפועל בהתאם לסעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל, וכל מה שצריך הוא לבחון את הערובות הנדרשות. לטענת החייב, על ראש ההוצאה לפועל להפעיל את שיקול דעתו בהתאם לנסיבות הספציפיות המובאות בפניו, ולבחון בעת הטלת הצו האם יש הצדקה למתן סעד זה בתיק שבפניו.

החייב טוען כי לא ניתן לקבל מצב שבו צו עיכוב יציאה ינתן על פי חשד סובייקטיבי של הזוכה.

החייב הוסיף וטען כי לא היתה כל עילה למתן הצו מלכתחילה מאחר שהזוכה סתרה את עצמה מהותית בנקודה המשמעותית ביותר בתצהירה אשר בגינו ניתן הצו וזאת מאחר שמדובר בחייב המשלם את דמי המזונות בהתמדה, החייב הודיע לזוכה מראש על היעדרותו הצפויה מן הארץ, החייב אף הבהיר בחקירתו את חוסר ההבנה בין יעד הנסיעה (אוקראינה) ליעד הנסיעה האמיתי (קנדה). החייב הסביר כי הזוכה הבינה מהקטינה כי הוא נוסע לאוקראינה, כאשר בפועל התכוון ליסוע להתחתן בקנדה (בשל משפחת רעייתו), החייב אף טען כי אין כל רלבנטיות ביחס לסיבות שבעטיין אחיו עזב את הארץ . ביחס לשיחה בין הצדדים הכחיש החייב כי אמר לזוכה פוזיטיבית כי הוא מתכוון לעזוב את הארץ.

לטענת החייב קיימת סתירה בגרסת הזוכה. הזוכה טענה בתצהיר התומך בבקשה לצו העיכוב כי החייב אמר לה פוזיטיבית כי בכוונתו לעזוב את הארץ,  בעוד שבתצהיר התומך בתשובתה לתגובתו, טענה הזוכה כי החייב לא הכחיש את טענתה בדבר בכוונתו לעזוב את הארץ . בשל סתירה זו, נטען כי גרסת הזוכה אינה מהימנה ועל יסוד גרסה זו לא ניתן היה ליתן את צו עיכוב היציאה.

החייב הוסיף וטען כי אין לקבל טענת הזוכה כי לא שילם למשך 7 חודשים מזונות מאחר שבסופו של דבר עלה מהחלטות בית המשפט כי שולמו כספים ביתר.

החייב אף טען כי קיימות לו זיקות לארץ. לחייב עבודה קבועה בארץ וכך גם לרעיתו . אמה של רעייתו מתגוררת עימם בארץ, הוריו של החייב ואחיו מתגוררים בארץ, החיב נישא שנית ויש לו בת קטינה וכמו כן לחייב כאמור שתי בנות קטינות מנישואיו עם הזוכה.  לטענת החייב אין ברצונו לעזוב את הארץ לאחר שחווה את קשיי הקליטה בעת שעלה לארץ. במצב שבו רובן ככולן של הזיקות הן לארץ אין חשש כי החיב יעזוב את הארץ ואת הוריו הקשישים ויעזוב עבודה מסודרת וקבועה.

החיב הוסיף וטען כי משך השנים שחלף מאז ניתן פסק הדין מלמד כי יכול היה  החיב לצאת את הארץ  אולם מאז ניתן פסק הדין ולמשך 5 שנים החייב לא עזב את הארץ, אין כל סיבה להניח על יסוד חשש סובייקטיבי של הזוכה כי החייב יעשה כן בעוד שהחייב משלם את החוב השוטף.

טענות הזוכה

לטענת הזוכה בהתאם לפסיקה, לחוב המזונות חשיבות ועוצמה מעבר לחוב כספי רגיל ולכן בהתאם לפסיקה החובה להבטיח את חוב המזונות היא שיקול שיש להביאו בחשבון במסגרת מתן הסעד של עיכוב יציאה מן הארץ .

כמו כן לטענת הזוכה בהתאם לפסיקה, העובדה כי החייב משלם את המזונות השוטפים אין בה למנוע פתיחת תיק הוצאה לפועל ומתן סעד של עיכוב יציאה מן הארץ כאשר התפיסה בפסיקה היא כי חובת התשלום של פסק המזונות הינה עד הגיע הקטינים לגיל 18 .